החלטה בתיק בש"פ 5380/04

           לעורר, ראתב סביחאת, ייחסה המשיבה בכתב אישום שהגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת, עבירת רצח ושורה של עבירות נוספות: עבירות בנשק, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות ונהיגה בזמן פסילה. תמציתן של העובדות אשר עליהן מבוסס כתב האישום היא שתושב ריינה אשר שימש סוכן משטרתי (להלן: "המנוח"), מסר הודעה מפלילה כנגד אחיו של העורר, נזיה סביחאת ואחר, כמי שמכרו לו נשק מאולתר. בעקבות כך גמלה בלבו של העורר החלטה להמית את המנוח כדי למנוע ממנו להעיד בבית המשפט, ואת זממו הוציא אל הפועל ביום 10.5.02, כאשר הפתיע את קורבנו בעת שזה נהג ברכבו במשהד. על פי גרסת המשיבה, ירה העורר לעבר המנוח שתי יריות מטווח קצר, ולאחר שהמנוח איבד את השליטה ברכב ונבלם במצוק, ניגש אליו העורר פעם נוספת, וירה ירייה נוספת שפגעה בראשו.

           עד התביעה המרכזי בתיקו של העורר הוא שוטר, עאהד רחאל, שנקלע לזירה באקראי. כבר ביום האירוע טען רחאל כי יוכל לזהות את הרוצח, ובעקבות כך נערך מסדר זיהוי בתמונות אשר במהלכו הצביע רחאל על תמונתו של העורר. בגרסה זו התמיד רחאל גם כשנקרא להעיד בבית המשפט בחודש פברואר 2003, אולם כחלוף שנה, בעת שהוא שב לדוכן העדים, והפעם מטעם ההגנה, חזר בו העד מגרסתו לפיה זיהה את העורר כמי שירה במנוח, וטען שאת גרסתו המפלילה המקורית הוא מסר בהשפעתו של קצין משטרה אשר הצביע בפניו על תצלומו של העורר.

           בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד א' פלדמן, סבור כי השינוי שחל בגרסתו של עד-הזיהוי המרכזי, מכרסם כרסום מהותי בראיות המשיבה, ובמצב זה אין עוד מקום או עילה להוסיף ולהחזיק את שולחו במעצר. את השקפתו זו הביא עו"ד פלדמן בפני בית המשפט המחוזי, ומשנדחתה הבקשה לשחרור העורר, הוגש הערר שבפני.

           דינו של הערר להידחות. זה אינו השלב להכריע בשאלות של מהימנות, וגם לא בשאלה איזו מבין גרסאותיו של רחאל משקפת את האמת. אולם בצד האפשרות כי רחאל העיד אמת דווקא בעדותו השנייה בפני בית המשפט, קיימת אפשרות נוספת שרחאל חזר בו עקב הטרדות ואיומים שהופנו כלפיו, ועל כך מצויות ראיות בידי המשיבה. יותר מכך, זו האחרונה הבהירה, כי לאור טענותיו של רחאל על לחץ והשפעה שהפעילו כלפיו גורמי משטרה ופרקליטות, היא עתידה להשמיע עדי הזמה.

           כך או כך, עדותו של רחאל לעניין הזיהוי אינה ניצבת לבדה, והיא נתמכת בעדותם של שני עוברי אורח אשר נקלעו לזירה, ואף הם הצביעו על תצלומו של העורר במסדרי זיהוי בתמונות שנערכו להם. זאת ועוד, נראה כי נשכחה העובדה שלא רק על פי הזיהוי יוכרע משפטו של העורר, אלא גם על פי ראיות נוספות שמשקלן עשוי להתברר כמכריע. כוונת הדברים לכך, שעדי ראיה זיהו את הרכב ממנו ירד האדם שירה במנוח, ואף נקבו במספר הרישוי שלו, ומתברר כי מדובר ברכב בבעלות העורר. לעניין זה טען העורר שאת רכבו הוא מכר קודם ליום בו נרצח המנוח, דא עקא, ברכב היה מותקן טלפון סלולארי,  ובדיקה העלתה כי בשעה המשוערת של הרצח, אוכן הטלפון באזור הרצח, ולאחר מכן הוא אוכן בנתיב בריחתו המשוערת של הרוצח. יתרה מכך, התברר כי מטלפון זה בוצעו שיחות שיש בהן כדי להפריך את טענת העורר לפיה מכר את רכבו, ואם תוסיף לכך את העובדה שעקבותיו של רכב זה אבדו, שוב אין מנוס מהמסקנה כי נכון לשלב זה נותרה מסכת הראיות כנגד העורר מפלילה ביותר, ולא הוכחה עילה כלשהי אשר תצדיק שינוי בהחלטת המעצר המקורית.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, א' בתמוז תשס"ד (20.6.2004).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב